<h1>רבינו ירוחם ני"ז ח"ב</h1>
<h2>דף כט:</h2>
חומץ שלנו ביד גוים ויין מבושל שלנו סגי בחותם א' כך פשוט. ומתי נקרא יין מבושל או חומץ כתבתיו בח"א.
<h2>דף לא.</h2>
לוקח או שוכ' בית בחצרו של נכרי ואצר שם יין ואין ישראלים בחצר והנכרי דר באותו חצר ומפתח או חותם ביד ישראל, כך פרש"י, ולרי"ף מפתח וחותם, מותר בשתיה ואם לאו אסור דחיישינן לזיופא כך פשוט. ופר"ת כי לפרש"י ההיא [לקמן ל"ט ע"א] דחלב בשר ויין ותכלת דאמרינן דאסור בחותם א' מיירי בישראל חשוד דחמור מגוי כי יאמר לא ירגישו בי, כמו שכתבתי [נט"ו אות ל"ב] בדין באי זה ענין מפקידין אצל גוי או אצל ישראל חשוד. וי"א כי בשולח לחבירו שאינו מכיר החותם צריך שני חותמו' אבל הכא במפקיד שמכירו שהוא עצמו עשאו סגי בחותם א' או מפתח. ומיהו אם מודיע לחבירו צורת החותם ומודיע כמו כן לגוי שמודיע לחבירו סגי בחותם א', ודברי רי"ף עקר כי כל אלו צריכין שני חותמות ואסורי' בחותם אחד וכן כתב הרשב"א. ומפתח וחות' כשתי חותמות וכן שני אותיות. ועוד כתב הרשב"א שאפילו שמשלחו בשני חותמות ראוי להודיע למי שמשלחו באי זה חותם סתמו וחתמו כדי שיעמו' עליה' ויכיר וכן כתב הראב"ד, זולתי אם יש שם אותיות שאז אין צריך להודיעו. ובכל מקום דשרי בחותם אחד אין מפתח במקום חותם אחד, ואות אחד הוי חותם אח'. ויש שנוהגין לעשות שולים שניים ולסתום המגופה היטב ולחברה עוד במסמרים והוי כשתי חותמות. ורבינו יצחק ברבי יהודה ורש"י כתבו כי בחביות של עץ אין תקנה לשלחם ממקום למקום, כי אפי' שהיא חתומה יכול לנקבה, אבל לא של חרס שהוא אומנות גדולה לנקבה, ושל עץ ישים כל החבית בשק שאין בו תפיר' מבחוץ ויסתום פי השק.
ומה שכתבתי על לוקח או שוכר בית בחצרו של נכרי מיירי שאין ישראל דר בחצר כמו שכתבתי, ואם ישראל דר בחצר או שאין דר בו לא גוי ולא ישראל אכתבנו למטה, שאם ישראל דר בו אפילו הנכרי דר באותה חצר מותר בלא מפתח וחותם. ולמטה אכתוב בכל מקום שהוא ספק אם מותר בהנאה.
ועוד פשוט וחותם בתוך חות' מיקרי כגון שק על פי החבית מהודק וטחו בטיט וחתים, אבל לא חתים אינו כלום, ואינו מהודק אינו כלו', ונאד בשק פיו למטה וצייר וחתי' הוי חותם בתו' חותם, ופיו למעלה אינו חותם בתו' חותם, זולתי אי כייף פומ' לגאו פירוש פי הנאד לפנים וצייר וחתים.
וישראל קדושים נהגו בכל ענין חותם בתוך חותם, וגם במפקיד מפתח וחותם פירוש כדברי רי"ף שכתבתי, ושיהיה הכל בענין שלא יוכל להוציא ממנו הגוי יין כגון חביות של עץ שכתבתי או נאד בין התפירות.
<h2>דף לא:</h2>
ועוד פשוט שולח חבית של יין ביד כותי או של ציר ומורייס ביד גוי אם מכיר חותמו וסתמו [מותר] ואם לאו אסור. וכתב הרשב"א דוקא כשחזר הוא ועמד עליו ולא הכירו אבל מסתמא אינו צריך שיחזור לראותו דחזקה דלא טרח וזייף ע"כ. י"א מכאן שהשולח יין לחבירו שצריך להודיע טיבו של חותם כמו שכתבתי למעלה [ל"א ע"א] מדברי הראב"ד והרשב"א. וי"א דשאני הכא כיון שהוא בעצמו עשאו ואינו מכירו איכא ריעותא אבל כשמשלח לאחר לא חיישינן.
<h2>דף ס:</h2>
גוי שנמצא עומד בצד הבור בלא שומר, אם יש לאותו גוי מלוה על אותו יין פי' שעשאו לו אפותיקי אסו' בשתיה, ואם אין לו מלוה על אותו יין אפי' יש לו מלוה על ישר' מות'.
<h2>דף סא.</h2>
הלוקח או השוכ' בי' בחצרו של גוי ואצר שם הישראל יינו ואין לגוי שייכות ביין ואין ישראל דר באות' חצר והנכרי דר באות' חצר צריך מפתח וחות' ביד ישר' לרי"ף, ולפי' רש"י מפתח או חותם, וכבר כתבתי [לעיל ל"א ע"א] כי דברי רי"ף עקר שצריך מפתח וחותם וכל שכן שדי בשני חותמו', ואם אין מפתח וחות' ביד ישראל אסור בהנאה דכיון שיש לו שייכות לגוי אינו נתפס עליו כגנב בכניסתו לפי שדרך בני אדם לראות ביתו שהוא משכיר או לראות מה מכר. ואם ישראל דר באותה חצר אין צריך לא מפתח ולא חותם אפילו שהגוי דר באותה חצר. וכל זה מיירי שהגוי דר באותה חצר אבל אם אינו דר באותה חצר הרי הוא כגוי דעלמא ונתפס עליו כגנב כמו שאכתוב, ואפילו נמצא עומד בצד היין כיון שאין לו שייכו' ביין. וכת' הרשב"א ויש מגדולי המורים שאמרו דכל שהשכיר או מכר יש לו קצת שייכות ואם נמצא עומד בצד היין אסור ויש לחוש לדבריו ע"כ. ואין הפרש בכל אלו הדברים בין עיר של ישראל וגוים דרין בה ובין עיר שכלה גוים ובין פתח פתוח לרשות הרבים או חלון כיון שאין לגוי שום שייכות ביין כך פשוט. ולמטה אכתוב בכל מקום שהוא ספק אם נגע או שהפקידו אצל גוי אם מותר בהנאה או אסור. ואם יש לגוי שום שייכות ביין כמו המטהר יינו של נכרי שעשאו בהכשר למוכרו לישראל וקנאו מהגוי ולא נתן לו עכשיו מעות עד שימכרנו או שלא קנהו מהגוי אלא שעושה אותו בכשרות כדי למכרו לישראלי' והוא מן הגוי ונתנו ברשות של גוי ואי' הגוי דר באותה חצר ובעיר שישראל וגוים דרין בה ופתח הבית פתוח לרשות הרבי' או לאשפה או חלון של ישראל פתוח עליו או דקל בבית ישראל שאם יעלה שם יראנו כשיכנס ואפי' נפסק ראש הדקל ויבש שמתיירא הנכרי ליכנס שם שמא יראהו הישראל, מותר בלא מפתח וחותם, ודוקא בשכתב לו התקבלתי אבל אם לא כת' לו בענין שאם רצה להוציאו אינו מניחו צריך מפתח וחותם, ובעיר שרובה גוים אפילו כתב לו התקבלתי אינו מותר עד שיושיב שומר כך פשוט. וכל זה לפרש"י וכן כתב הרשב"א, והקשו עליו. ופר"ת עקר שאפילו פתח פתוח לרשות הרבי' או לאשפה או חלון פתוח עליו או דקל כמו שכתבתי ואפילו במפתח וחותם אסו' עד שיהיה יושב ומשמר, וכל זה מיירי בשלא כתב לו התקבלתי שאם רוצה להוציאו מניחו, פי' או שכתב לו וכשבא להוציאו אינו מניחו אבל אם כתב לו התקבלתי בענין שאם ירצה להוציאו אינו יכול לעכב עליו סגי במפתח וחותם בכל ענין בין בעיר שישראל וגוים דרין בה אפילו אין פתח פתוח לרשות הרבים ואפילו בעיר שכלה גוים. ועוד פשוט ומה שכתבתי בעיר שכלה גוים צריך להיות יושב ומשמר, מיירי שיש בה דלתים ובריח שאין נכנסי' בה אלא ברשות וכ"ע ידעי כשנכנסין רוכלים וכשנכנסין רוכלי ישראל ידע הגוי ולא יזייף באותה שעה ולפי' לא סגי במפתח וחותם. וכן הדין בעי' גדולה שיש לה דלתים ובריח ואינה צריכה שיבאו לה רוכלי' ממקום אחר, אבל בעיר שרוכלין המחזרין בעיירות נכנסין שם ואינם יודעים עת שנכנסין מותר במפתח וחותם דמירתת לזיופי אפילו אין ישראל בעיר שמא יבאו רוכלים ויראוהו, פי' ואפי' בלילה מתירא מן השומרי' שמא יחשדוהו לגנב, ומ"מ בשבתות וי"ט שאין מתירא מרוכלים נר' שצריך שומר. ועוד פשוט ואם היין ברשות גוי י"א סגי במפתח וחותם אפי' בעיר שכולה גוים, ואם הגוי משועבד לגוי בעל היין כגון אריסו וכיוצא בו שיניחנו לזייף דינו כביתו של נכרי בעל היין. ובכל מה שהוא ספק אם נגע אם אסור בהנאה כתבתיו למטה. י"א כי חותם בתוך חותם סגי כמו שומר ולא הסכימו לדבריהם. והרשב"א כת' כמה סברות וכמה חלוקים בענין חלון ודקל ובין נמצא עומד בצדו ובין לא נמצא, ולא הוצרכתי להביאם כי הוא הולך לשטת רש"י דאינו צריך מפתח וחותם וכל החלוקים ההם הם לפי אותה סברא, וכבר כתבתי כי דברי ר"ת עקר ולכן לא כתבתים וכן כתב הרא"ש כר"ת. ועוד פשוט והמטהר יינו של גוי ברשותו של גוי ואין ישראל דר באותה חצר לא סגי במפתח וחותם אלא שומר. יינו של ישראל ברשותו של ישראל והבית פתוח לרשות הרבים וישראל וגוים דרין בו אפילו בלא מפתח וחותם מותר זולתי בדלת נעול. ונראה דאפילו נמצא גוי בצדו כמו שכתבתי [לעיל ס' ע"ב] בנכרי הנמצא בצד הגת ואין לו מלוה עליו וכו', ומ"מ בעיר שכלה גוים צריך מפתח או חותם כל זה מוכח. יין שקונים גוים מישראל ומוליכין אותו בספינות למרחקי' ואפילו חותם בתוך חותם דבמקום דחיישינן לזיופא כ"כ הוא חותם בתוך חותם כמו חותם לבדו והיין הוא שלהם כמו מטהר יינו של נכרי ולא כת' לו התקבלתי כמו שכתבתי והספינות הם בעיר שרובה גוים לפי' צריך שומר כך פר"ת. ושוב חזר בו וכתב שדי בחותם בתוך חותם ושמביא כתב מישר' שחתמו חותם בתו' חותם. וכתב שיש חלו' בין זה למטהר יינו של נכרי כי במטהר לא מירתת שאפי' ירגיש הישראל שזייף לא יפסיד כי היין מהכרמים שלו אבל בספינות שקנהו בדמים יקרים והוציא עליו הוצאות מתיירא שמא ירגישו בו ישראל ויפסיד ממון גדול ולפי' לא יזייף ולפי' די בחותם בתוך חותם.
<h2>דף סא:</h2>
מקום שישראל אצר שם יין ונמצא גוי בין החביות אם נתפס עליו כגנב שאם ימצאהו ישראל נוגע שיתפס בדין גנב והמושל יעשה בו דין כגנב ואינו אלם שיוכלו לעשות בו דין ולהענישו מותר ואם לאו אסור כך פשוט. ולמטה אכתבנו מבואר יותר.
<h2>דף סד:</h2>
גר תושב שקבל עליו ז' מצות מיחדים אצלו יין כגון בחנותו דרך עראי אפילו בעיר שרובה גוים ואפילו הודיעו שהוא מפליג כי מגעו מותר בשתיה ולאחלופי לא חיישינן אף על פי שאינו נזהר ממגע גוי כיון שהוא במקום, פי' וכ"ש ברשותינו שמיחדין אצלו יין, אבל בביתו אין מיחדין אצלו יין דחיישינן לאחלופי שאינו נזהר ממגע גוי כיון שהפקידו אצלו בקבע אסור כך פשוט. ונראה מפרש"י שאסור בשתיה ומותר בהנאה כיון דלא חזינן לגוי דנגע, אבל אם היה ידוע שלא נגע בו גוי מותר בשתיה. ובח"א כתבתי שדעת הרמב"ם בזה כדין תינוק וכו'. גוי העובד ע"ז אין מיחדין אצלו יין ולא מפקידין ואם ייחד או הפקיד אסור אפילו בהנאה. וכן גוים של חוצה לארץ אף על פי שאינם עובדי ע"ז אלא שמנהג אבותיהם בידיהם אין מפקידין אצלם יין. ישמעאלי' מיחדי' אצלם ברשותינו ואין מפקידי' אצלם ברשותם שאין נזהרין ממגע עובדי ע"ז. וכבר כתבתי בח"א שאם ישמעאל נגע ביינו של ישראל ודאי שמותר בהנאה ואסור בשתיה וכן כת' הרשב"א. ובח"א כתבתיו בדין תנוק וכו' ומ"ש הרמב"ם כי לענין חשש זיוף או חלוף או מפקי' אין חלוק בין עובדי ללא עובדי ע"ז ואפילו גר תושב.
כל אותם שאמרנו שאין מיחדין אצלם יין ויחודו כגון הודיעו שהוא מפליג או שנעל דלת בפניו וכיוצא בו מכל אותם שאכתוב שאסור, יש מי שפסק שאסור אפילו בהנאה, וי"א שמותר בהנאה שאינו אסור בהנאה אלא כשהפקידו אצלו ברשותו של גוי.
<h2>דף סט.</h2>
המניח יינו בחזקת משתמר ואף על פי שהניח שם גוי ויש לו שייכות באותו מקום, כגון המעביר כדי יין עם נכרי ממקום למקום או המניח כדי יין בקרון או בספינה ויצא ונכנס לעיר לרחוץ ורחץ או לבית הכנסת או המניח נכרי בחנותו של יין ויצא מותר ואפילו הפליג מיל ואין חוששין שמא הפליגה הספינה בים ונגע או שמא נעל החנות ונגע ובחזקת משתמר הוא כשלא הודיעו שהוא מפליג ושלא אמ' לו שמור, ודוקא שיש שם דרך אחרת שיכול לבא דרך עקלתון ומירתת שמא יבא דרך אחרת אבל אם אין שם דרך אחרת או שאמר להם לכו ואני אבא אחריכם כגון שהיו חמורים כיון שהעלים עינו מהם אסור שהגוי יראה הדרך שיבא ויכול לעשות מה שירצה ולא מירתת וכ"ש אם הודיעו שהוא מפליג או שאמר לו שמור כל זה פשוט. י"מ כי כל זה מיירי אפילו בחביות פתוחות (דה') [דהן] מעשים בכל יום שמניחין חביות פתוחות אף על פי שהגוי אצלו ולא חיישינן שמא נגע. והרמב"ן כתב דמיירו כל אלו בפקוקות בפקק של עץ כדרך שעושין להעביר החביות ולטלטלן כדי שלא יצא היין, דאי בפתוחות לגמרי חיישינן שמא נגע כי בקל יכול ליגע. והראב"ד כתב דההיא דספינה וחנות מיירי בפתוחו', אבל מעביר חבי' ע"י נכרי אע"פ שלא הודיע שהוא מפליג אסור אלא א"כ היו חביות פקוקו' שא"א לו ליגע דרך הלוכו אבל פתוחות ואין עליה' פקק אסור שמא יטה בעודן על הכתף, ומיירי במלאה או אפילו בחסרה ויכול להטותה בעודה על הכתף וליגע ביין. והרא"ש תפס עקר דמיירי בפתוחות לגמרי וכן בתוספתא [פ"ח ה"ג]. וכן כתב הרשב"א במעבי' חביו' ע"י נכרי ויראה לי שאפי' הודיעו שהוא מפליג אם החבית פקוקה והוא בזמן שיש עוברי דרכים הרבה בזמן בין הגתות מותר מפני שהוא מתירא מעוברי דרכי'. ועוד כתב והא דאמרינן שמותר כשיש שם דרך אחרת שיוכל לבא עליהם דרך עקלתו', יראה לי דדוקא בגוי א' אבל אם היו ב' או ג' גוים אסו' כי אפשר לא' מהם לשמור דרך העקלתון ואחרים נגעו ביין ע"כ. ועוד פשוט והמניח יין בקרון או בספינה והלך לו ונכנס לעיר, מיירי שהלך לו בקפנדריא כלומר שלא הרגיש הגוי שנכנס לעיר והגוי סבור שיבא בקצרה ומירתת, אבל אם ראהו כשנכנס לעיר סומך דעתו שישתהה שם. פי' וחביות פתוחות אסורות, וכל זה מיירי בפתוחות כמו שכתבתי אבל סתומות במגופה בסיד או בטיט בכל הדברים שכתבתי במעביר או בחנות או בספינה כל שלא הודיעו שהוא מפליג ולא א"ל שמור ואפילו נשתהה הרבה מותר דמירתת ואינו סומך דעתו לטרוח ולזייף, אבל הודיעו שהוא מפליג או שאמר לו שמור או שהרחי' הספינה בתוך הים שלא יוכל לראותו [או] שנעל דלת החנות אסור, ודוקא ששהה כדי שיפתח ויסתום ויגוב פי' להסי' מגופת הסיד או הטיט ויחזור לסתמה בטיט לח ויגוב פי' ויתיבש כמו שהניחה הישר' אבל לא שהה כ"כ מותר שבודאי אם היה אמת שהסיר המגופה היה ניכר, ולא חיישינן שמא נקב בחור קטן וסתם ונגב שהוא נקל ובמעט שיעור יכול לעשותו, שהדבר היה ניכר אם נקב בשום מקום. ואם היתה המגופה בלא טיט ושהה כדי שיוכל להסיר המגופה ולהחזירה אסור כיון שהודיע שהוא מפליג. פי' והמניח בחנותו דאמרינן במתניתין דאף על פי שהוא יוצא ונכנס מותר, לאו דוקא יוצא ונכנס אלא כל שלא הודיעו שהוא מפליג מותר אפילו נשתהה זמן מרובה וכן בתוספתא [פ"ח ה"ה]. ולמטה [לקמן ס"ט ע"ב] אכתוב בכובי של עץ דחיישינן שמא ינקוב דרך סדקין שבין נסר לנסר ולא יכירנו הישראל דהא דאמרינן דלא חיישינן שמא יעשה נקב קטן מיירי בחביות של חרס. וכל זה מיירי במגופה של טיט שכשפותחין אותה משתברת ויצטרך לעשות אחרת כמותה כמו שפרש"י ואז לא חיישי' לזיוף ונותנין לו שיעור כדי שיפתח ויסתום כלומר שיעשה אחרת כמותה ויגוב אבל בענין אחר לא.
כל אותם שאמרנו שאין מיחדין אצלם יין ויחודו כגון הודיעו שהוא מפליג או שנעל דלת בפניו וכיוצא בו מכל אותם שאכתוב שאסור, יש מי שפסק שאסור אפילו בהנאה, וי"א שמותר בהנאה שאינו אסור בהנאה אלא כשהפקידו אצלו ברשותו של גוי.
<h2>דף סט:</h2>
ועוד פשוט כי אפילו בבית הגוי חיישי' למנקת הנקרא תישיבא והוא נקב קטן במגופה שיוצ' ממנו הרוח ויכניס מנקת וישתה.
ומפני מה אין אנו מניחין בבית גוי חבית סתומה ומגופה כמו שכתבנו כיון דלא חיישינן לזיופא הוי חותם, משום שיבי פי' נקב קטן שמניחי' במגופ' כדי שיצא הרוח דרך שם ואולי הגוי ישתה דרך אותו נקב במנקת כל זה פשוט. ומוכח מכאן שאם לא היה שם שיבי שמותר להושיב יין בבית הגוים בחביות סתומות ומגופות. ופרש"י שהיו עושין מגופה מטיט וכשפותחין החבית משתברת כל המגופה וכשיחזו' לסותמה יצטרך לעשות אחרת כמותה דלא חיישי' לזיוף שיש בו טורח גדול, אבל מגופה אחרת שפותחים אותה שלימה כעין שלנו בודאי חיישינן לזיופא. חביו' של חרס לא חיישינן שמא יעשה נקב בצד החבית אלא חיישינן שמא יפתח אותה או יסיר המגופה, אבל בשל עץ פיר' כובא של עץ חיישי' שמא נקב בין נסר לנסר והוציא יין והוא נקל לעשותו ולא יהיה ניכר ולא תתקלקל הכובא ואף על פי שסתם פיה וחתמה אם נשתהה כדי לעשות נקב כשהודיעו שהוא מפליג או כיוצא בזה אסו', וכן כתבו הפוסקים. ורש"י כתב שאין לחוש לזה, וראשון עקר. וזה הכלל לעולם מניח יינו אצל גוי ולא הודיעו שהוא מפליג אפילו נשתהה זמן מרובה ואפילו חביות פתוחות מותר, והוא שיהי' בעני' שיוכל לומר דמירתת גוי ויאמר השתא אתי וכגון שיש דרך עקלתון שיוכל לבא שלא מדעת הגוי ואם לאו אסור אפי' לא הודיעו שהוא מפליג וכן כתב הרשב"א, ואם הודיעו שהוא מפליג, חביות פתוחו' אסורות סתומות מותרות עד שישהה כל כך שיוכל הגוי לפתוח כלומר להסיר מגופה ולעשותה כמותה וליגוב אם הוא מטיט או מסיד שתשתבר כשמסירין אות' ויצטרך לעשות אחרת, ולא חיישינן שמא יעשה נקב קטן במגופה ויסתו' ויגוב, ואם היא מגופ' שלימה נותנין לו שיעור כדי שיסירנה ויחזירנה בענין שלא יכי' הישר'. ולעולם אין חוששין שינקוב בצד החבי' של חרס כי יתקלקל ויהיה ניכר, אבל בשל עץ אם שהה כדי שיוכל לנקוב בין נסר לנסר ויסתום כדי שלא יכיר הישראל אסור. ואם אמר ליה שמור לי ייני, כמי שהודיעו שהוא מפליג דמי דסמכא דעתא דגוי ויאמר האמין אותי ואעשה מה שארצה כי לא יבא כל כך מהרה. ולמטה אפרש אם פירוש אסור שיהיה אסור בהנאה כי בודאי כל מותר האמו' בזה הענין מותר בשתיה.
<h2>דף ע.</h2>
זונה גויה וישראל מסובי' ואוכלים יחד היין מותר בשתיה דאף על גב שאין נזהרין ממנה לבעול נזהרין מהיין, אבל זונה ישראלית וגוים מסובי' היין אסור שאינה חוששת אם יגעו ביינה כך פשוט. בית שיש בו יין של ישראל וגוי ונכנס גוי וסגר הדלת אחריו ויש סדקין בין הדלתות, כל החביות שהן כנגד הסדקי' מותרות דמירתת שמא יראוהו מבחוץ דרך הסדקי' ולא יגע באותן חביות שכנגד הסדקין, אבל כל אותן החביות שבצד זה ובצד זה שאינן נראות מבחוץ דרך הסדקין אסורות שמא נגע. פירוש וזה מיירי שיכול לישמט על הנעילה ולומר לכך נעלתי לעשות דבר פלוני, כדי שלא יוכלו לומר לו לרע נעלת, ואינו יכול לישמט על הנגיעה, אבל אם אינו יכול לישמט אף על הנעילה הכל מותר אפי' מה שבצדדי' כאש' אכתוב, דמירתת ולא מנסך כך פשוט. ולמטה אכתו' דברי הרשב"א בזה דיש חלוקי' באלו הדינין. ישראל וגוי דרין יחד ישראל בעליה וגוי בבית ויין בבית וארובה בעליה שיכול לראות מה שעושין בבית ושמעו קול תגר ויצאו שניהם וקדם הגוי ונכנס וסגר הבית היין מות' כי חשב כי כבר בא הישראל קודם וכבר הוא בעליה ומירתת ולא נגע ביין כך פשוט. בית של פונדק שיש בו יין של ישראל וגוי ונמצא גוי בין החביות אם נתפס כגנב שאין יכול לישמט על הכניס' ולומר לכך וכך נכנסתי מותר, ואם לאו כלומר שאין נתפס כגנב שיכול לישמט על הכניסה ולומר לכך נכנסתי אפילו אין יכול לישמט על הנגיעה אם ימצא נוגע אסור דאם לא בא לנסך למה בא. פיר' ולא דמי למניח נכרי בחנותו, דהתם יודע הישראל שהגוי שם ומירתת אבל הכא אין הישראל יודע שהגוי הוא שם ולא מירתת הגוי כך פשוט, וכן פרש"י. ולפי זה מיירי שלא נעל ואפילו הכי אם יש לו להשמט על הכניסה למה נכנס היין אסור. והקשו עליו התו', וכתבו דמיירי בשנעל ואם היה יכול לישמט על הנעילה ולומר לכך נעלתי אסור ואם אינו יכול לישמט על הנעילה מות' שמתוך שמתירא הוא שיתפס על הנעילה לא ינסך אבל אם לא נעל אפי' שיכול לישמט על הכניסה היין מותר, וכן נראה עקר. וזה הכלל אם יש לגוי שייכות באותו בית או באותו מקום שהיין שם ונעל הגוי הדלת אם יכול לישמט על הנעילה אסור ואם יש סדקי' בין הדלתות מותר כל שכנגד הסדקי' כמו שכתבתי למעלה ואם אינו יכול לישמט על הנעילה שיתפס כגנב עליה מותר כי לעולם היין בחזקת משתמר זולתי אם הודיעו שהוא מפליג אף על פי שהגוי בבית כמו שכתבתי. וכתב הרשב"א הא דאמרינ' דכל שאינן כנגד הסדקין אסורות יראה לי שאפילו חביות סתומות אסורות ואף על פי שאלו בא הישראל אין הגוי יכול למונעו מליכנס מכל מקו' יכול הוא לישמט ולומר לו ישן הייתי. במה דברים אמורים כשאין ישראל דר באותה חצר אם היה דר שם אינו יכול לישמט ממנו שאין לו לסגור דלתים לפניו שהוא דר שם. וראיתי לאחד מגדולי המורים שהחמיר בדבר זה אחר שיש לנכרי שייכות בבית וצריכין אנו לחוש לדבריו עד כאן. ואם נכנס הגוי שלא ברשות כגון שלא היה לו שייכות שם ולא ידע בו ישראל ונעל הדלת, אם יכול לישמט על הנעילה אסור ואם אינו יכול לישמט מותר, ואם לא נעל אם נתפס כגנב על הנגיעה אפי' יכול לישמט על הכניסה מותר ואם לא נתפס כגנב על הנגיעה כגון שיש לו מלוה על אותו יין ממש כמו שכתבתי למעלה אסור. ואם הגוי אלם שלא יוכלו להשיג דין עמו אסור דלא מירתת ואפילו כשאינו יכול לישמט על הכניסה, כך נראה מכל מה שכתבתי למעלה. כל איסור שכתבתי או שאכתוב בכל אלו הענינים דחיישינן שמא יגע הגוי ואין אנו יודעין אותו בודאי פרש"י שאפילו בהנאה אסו', וכל מות' מותר אפי' בשתיה. והראב"ד כתב שכל אסור אסור בשתיה ומותר בהנאה דאינו אסור בהנאה זולתי כשהפקידו אצל גוי בלא חותם כדתניא המפקיד אצל נכרי הרי הוא כפירותיו, אבל בדברים כאלו דלא הפקידן אצלו וחיישינן שמא נגע מותר בהנאה, ובודאי כל מותר מותר בשתיה. והרא"ש תפס עקר פרש"י. ישראל וגוי שהיו יושבים בספינה והיו שותי' יין ושמע ישראל קול שופר של בין השמשות ונכנס לעיר והניח יינו מותר היין כי אמ' הגוי עתה יבא ויזכור יינו, ואי משום שבת לא יאמר הגוי לא יחלל שבת כי הם סבורים כי בכל מקום שיש הפסד אין אנו שומרין שבת כך פשוט. וכתב הרשב"א אף על פי שיש בינו ובין העיר יותר מאלפים אמה. ועוד כתב דברים אלו שאמרנו יש לומר דוק' בשיש דרך עקלתון לבא שלא מדעת הגוי ואם לאו אסור כמו שביארנו. ועוד יש לומר שלא אמרו להתיר מחמת טענה זו דעכשיו יזכור יינו ויחזור אלא במפליג בדברים שאפשר לעשותן לכשיחזור בתפלה ושביתת שבת אבל במפליג ליכנס למרחץ וכיוצא בדברים שיש להם מקום ידוע וא"א לו לעשותן כאן אסור שכבר הודיעו שהוא מפליג לדברים אלו שא"א לו לעשותן כאן ע"כ. ארי שנהם וגוי החביא עצמו בין החביות של יין ישראל מותר דמירתת גוי שיאמר כשם שנחבאתי אני כאן כך נחבא יהודי אחר ויראני כך פשוט. גנבים שבאו לעיר ורוב גנבי ישראל ופתחו חביו' הרבה מותרות פי' וכן במקומות שיש מגרש ליהודי' נעול בלילה ונמצאו חביות פתוחות דרוב גנבי ישראל ובמקום שאין רוב גנבי ישראל ה"ל ספק ספק' ומותר ספק אם ישראל אם גוי ואת"ל גוי שמא פתחן לראות אם היה בהן מטמון ומיד שהריח שהיה יין הניחה ולא נגע בה כך פשוט. ונראה כי דין זה דספק ספקא דוקא במקומות שרגילין לשים מטמון או בגדים בחביות אבל במקומו' שאין רגילין בכך אין תולין להקל ואסור כיון שאין רוב גנבי ישר' וכן נראה מהרא"ש.
הניח ביתו פתוח ויינו עומד בחלון שלא היה סגור וגוי הכניס זונה בביתו וסגר הדלת ואחר שיצא הגוי נכנס הישראל ומצא יינו כמו שהניחו, מותר ולא חיישינן שמא נגע בו דבעיבידתי' טריד כך כתבו המפרשים.
היה אוכל עם הגוי על השלחן ושמע קול תפלה ויצא והניח לפניו לגין על השלחן ועל הדלובקי פי' הספסלים או הנקרא מינישטרי, שעל השלחן אסור אפי' שהוא חוץ לפישוט ידיו, ושעל הדלובקי מותר. פי' ולא אמרינן דכיון ששמע קול תפלה וידע הגוי שיצא לתפלה הוי כמו הודיעו שהוא מפליג, דבודאי מירתת גוי ויאמר עכשיו יזכור שהניח יינו ויבא. פי' וזה מיירי ששותי' מיין א', שאם כל א' שותה מיינו לבדו מותר אפילו שעל השלחן. ואם א"ל הוה מוזג ושותה, ה"ל כמודיעו שהוא מפליג ואפילו שותה כל א' יינו הכל אסור ואפילו שעל הדלובקי. ואם היו חביות פתוחות אסורות מיד וסתומות מותרות עד שישהה כדי שיפתח ויסתום ויגוב אם היו בסיד או בטיט, ולא חיישי' שמא במעט שיעו' ינקוב נקב קטן כמו שאמרנו למעלה [ס"ט ע"א] כך פשוט. וכתב הרשב"א הא דאמרינן ושעל הדלובקי מותר דוקא מה שהוא חוץ לפשוט ידים אבל מה שהוא תוך פשוט ידיו אסור. ועוד כתב והא דאמרינן שכשכל א' שותה יינו לבדו מותר הכל, יש מתירין אפילו כששניהם שותין מיינו של ישראל והוא שסלק ישראל את היין מעל השלחן והניחו חוץ לשלחן והכל קרוב לענין אחד ע"כ.
<h2>דף ע:</h2>
תינוקת גויה שנמצאת בין חביות של יין כשר ונמצאת אופיא בידה פי' רתיחת היין ההולך עליו הנקרא אישפומא היין מותר דשמא מעל היין לקחה מפי החבי' ולא נגעה ביין ואף על פי שאין עתה אופיא ביין שמא אירע שמצאה היא כך פשוט. ופרש"י ודוקא קטנה שאינה יודעת בטיב ע"ז אבל אם היתה יודעת בטיב ע"ז לא תלי' כולי האי לקולא. וכתב הרא"ש דהאידנא דאין הגוים בקיאין בטיב נסוך בכלהו תלי' לקולא. בעלת חנות יהודית שמוכרת יין כשר וסגר' הדלת במפתח ומסרה המפתח לגויה היין מותר. פי' ואפילו הודיעה שהיא מפלגת ואפי' חביות פתוחות כי נתפשת כגנב אם תכנס כי לא מסרה לה כי אם שמירת המפתח ולא תכנס לחנות כך פשוט. יהודי הדר בכפר והולך לחוג בי"ט לעיר אחרת והניח יין במרתף ומסר המפתח לשפחתו מותר היין דאי משום י"ט כבר אמרנו שהם סוברים שבמקום הפסד ממון אין אנו שומרי' שבת וי"ט, והיא מתיראה מהגוים שבכפר והגוים ממנה ולא חיישי' לזיופא, דלא דמי לעיר של גוים בלא מפתח וחותם כי כאן יראים הם מהשפחה, כך פירש רבינו תם, ודקדקה מההיא דבעלת חנות. ונ"ל דהתר גדול הוא זה. ועוד כי הגוים יודעים בזמן הזה שאפילו יפסיד מה הישראל לא ילך מעיר לעיר בי"ט.
חיל שנכנס לעיר (שלא) בשעת שלום חביות פתוחות אסורות סתומות מותרות [ושלא] (ו)בשעת שלום אלו ואלו מותרו' שאין פנאי לנסך כך פשוט ובכתובות.
<h2>דף עד:</h2>
כלי שמכניסו לקיום אפי' לא שהה ביד גוי כי אם זמן מועט גזרו ביה רבנן שמא ישהנו זמן מרובה ואין להפקידו ואין לשלחו ביד גוי בלא חותם ודי בחותם א' שיעשהו בענין שיכיר אם נשתמש בו גוי ולהפכן על פיהן ולחתום בשוליהן, ואם לא יחתום צריך טהרה כל אחד לפי דינו כמו שאכתוב בח"ג פשוט.
